1. |
לילה כסוף
01:58
|
|||
2. |
אמת
02:37
|
|||
|
אדם זעיר ממש, בנסיון נואש
לפלס ולשפוך עוד קצת מלט על הכביש
אפור זהיר נהדר
מסתתר עם טעם מר
אל תנסה לראות, צבע חדש ינאום
אותו אפור זעיר מסתתר
אישה יפה, קטנה
מטפסת מתוכה
מונעת מכולם להרגיש את יופיה
אדום אציל, מתרומם
מתוק מרהיב, מפרפר
אל תנסה לראות, צבע חדש ינאום
אותו אפור זעיר מסתתר
אל תנסה להיות, אדום יותר ממנה
והיא עולה
|
||||
3. |
ירושלים
04:20
|
|||
|
את אז אמרת, שכלום לא יכול לקרות בעולם כה קטן
כן הוא קטן
וכאן האמננו שגם אנייה קטנה ששטה על דף משובץ יכולה
והנה היא יושבת עייפה, מסוגלת להרבה יותר ממנה
היא קמה ולא שם
והיא מסמיקה, ולוחשת "קח, תצייר פה עץ, וצמחים עננים"
וכולם עוברים וקצת משתנים, וכן יש סיבה, שפה
והם מביטים בילדה הקטנה הזאת, שרק נזרקה, מתנשפת בוכה
והיא מבקשת שהם רק יהיו איתה שיבינו שכל המשחק לא משחק
תגיד לי אחי, למה כולם חושקים בה? לא צריך אותה כדי לאכול ולישון
היא קמה ולא שם
והיא מסמיקה, ולוחשת "קח, תצייר פה עץ, וצמחים עננים"
וכולם עוברים וקצת משתנים, וכן יש סיבה, שזה כאן
"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ." (זכריה - ח)
והיא מסמיקה, ולוחשת "קח, תצייר פה עץ, וצמחים עננים"
וכולם עוברים חושבים קצת ובורחים, אולי לא בא הזמן
|
||||
4. |
פספוס
03:57
|
|||
|
שלום לך זאת שבחדר, לפעמים אני נשבר
ואולי את תוכלי לענות לי, איפה את עכשיו
רק לקוות, ומה נותר כבר לגלות
ומה שנפל כבר נשבר
ואז אולי קצת לנסות להשתנות
ולהראות שכלום כבר לא קיים
שלום לך זאת שאמרה לי, שלפעמים האדם מושלם
ואולי זה נורא נוגד אותי, ומרגיש כה מרוחק
כן זה בדיוק מה שאת שומעת, וכולי מנגן ושר
ואם כי אני קצת החרשתי, תשתקפי מבעד לענן
רק לקוות, ומה נותר כבר לגלות
ומה שנפל כבר נשבר
ואז אולי קצת לנסות להשתנות
ולהראות שכלום כבר לא קיים
|
||||
5. |
וישירו הלויים
01:25
|
|||
6. |
א. דמיון
03:09
|
|||
|
לא אל תראי בי את דמותך
לא תמצאי
רק לא מוכר
ובהפוגה הקצרה, את מופיעה
ואלך לדרכי, עד הסוף השני
ואם בכלל אמצא
דמיון מופרך, חושק בשונות
והוא מתפרק
כן, לא אמצא בך את עצמי
זה לא משנה לי
רק לא מוכר
וכשהלכתי למצוא כלום
נפצעה אותה דמות
ואלך לדרכי, עד הסוף השני
ואם בכלל אמצא
דמיון מופרך, חושק בשונות
והוא מתפרק
בוכה, נוקר
ולא מבין
|
||||
7. |
ב. חזרה לדמיון
03:20
|
|||
|
את ואני נצייר עולם כה נפלא
וכי שנינו מרוצים מהנפש
שכמעט רצתה מקום לשחק בו
מקלט מהגוף הטמא, האכזר
הדמיון כבר חולה במחלת הנפש
נושם אוויר מחוק, נמס בריח הדמיון
השונות כבר הרגה אותו, היכן להסתכל
נוסע מביתו נופל, נושר
את ואני נבקש להיות כאחד
שניסה ונפל והצליח וכמעט
בחר להרגיש את מה שכולם
כבר ניסו להדחיק ועכשיו
הדמיון כבר גוסס במחלת הנפש
כבר אין אוויר סמוק, גנוז עמוק עם הדמיון
השונות כבר לא נזכרת שם, הוא טיפה מבולבל
נוסע מביתו נופל, עצל
והוא עוד רגע מת והוא עצמו הנפש
האוויר שלו נגמר, אבל הוא לא צריך לנשום
הוא כל כך שונה ממנה, מורכן ומורדם
נשאר בביתו בודד עיוור...
|
||||
8. |
ג. אין סוף לדמיון
03:13
|
|||
|
אז הגיע הסוף לסיפור אך אולי
תכף אשוב
פה ישבנו וחייכנו המון לעברו
הדמיון העצוב העמוק
כאן את החלטת, לקיים לדבר, אך לא לדעת
את כאן אמרת, לסובב לשפשף לבלש בתוכי
שוב נתחיל בפרק חדש שאצלו
הסיפור כה מופשט
אומרים שהמים גורמים לי לחיות
אולי אנסה לבדוק
את החלטת, לקיים לדבר, אך לא לדעת
את כאן אמרת, לסובב לשפשף לבלש בתוכי
יש פה משהו אחר, נסתר
את חושבת שהוא לא קיים
מצטלם מצחק לו בתוכינו
והוא ממשיך כאן לעלות ישר אלייך
יום תביני שהוא אמיתי ונצחי
את כאן אמרת, לסובב להבין לבלש בתוכי
|
||||
9. |
לחיות
03:39
|
|||
10. |
גואל
03:50
|
|||
|
ראשית רציתי להודות, מה אבקש ומה אגיד לך
שנים חיכינו כבר נגמר הזמן הקצר שהוקצב
לא נכחד עצמי ממך, כי אני אהבתיך המון
וראי כי אין עצב בי, וראי בי המון, אני כאן
תמיד ציפינו שיבוא, לבושה גלימות ואבנים טובות
אולי נמצאת בי איזו דמות שונה, אולי תבוא?
לא נכחד עצמי ממך, כי אני אהבתיך המון
וראי כי אין עצב בי, וראי בי המון, אני כאן
אולי תבוא כאדם אחד
או שניים
או מאה
|
||||
11. |
אשת חיל
05:15
|
|||
|
אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ.
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ.
וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ.
זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ.
טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים.
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד עַל-לְשׁוֹנָהּ.
צוֹפִיָּה הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל.
תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
|
||||
מרדכי חלפון Jerusalem, Israel
If you like מרדכי חלפון, you may also like:
The Chicago multi-instrumentalist sharpens bold, funky hooks into urgent sociopolitical commentary.
go to album
Get groovy with the new one from Orions Belte, an album bursting with lithe basslines and hooky melodies.
go to album
Driving yet melancholic post-punk from Pale Blue Eyes recalls the glory days of '80s UK indie.
go to album
The Nightmare Gosifur pt 3
by Adrian Sood
In Adrian Snood’s songs, soulful vocals and slow-moving alt-pop swirl together to create something distinctly moving.
go to album
The group’s first album since 2018 takes a back-to-basics approach.
go to album
Being Funny In A Foreign Language
by The 1975
The legendary band returns with their fifth studio album.
go to album
The NYC-by-way-of-Melbourne group returns after eight years with a record of quirky but clean jangle pop with laconic vocals.
go to album
